הסצנה האגדית שבה ארכימדס יושב בנחת בבית מרחץ עד לרגע ה"אאוריקה", זכתה לשלל עיבודים בתרבות הפופולרית. כנראה שזה לא מקרי שחוק הציפה המפורסם שלו נהגה דווקא בין הבועות, הרי את תיאורית הכבידה ששינתה את המדע הגה אייזיק ניוטון כאשר הוא נח מהורהר בגינתו וחזה בנפילתו של תפוח מהעץ (המהדרין יגידו שנפל על ראשו). להבדיל, את הארי פוטר הגתה ג'יי קיי רולינג כשישבה בבית הקפה כשבתה הקטנה ישנה בעגלה לצדה. למה דווקא ברגעי מרגוע כאלה נולדים רעיונות חדשים? מחקר חדש של מדעני מכון ויצמן מנסה לתת הסבר מדעי לתופעה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
– בג"ץ: המנהל האזרחי גורר רגליים באכיפת השתלטות פלסטינית על קרקעות
– רופאים בכירים במגזר הערבי: "הפסיקו את החגיגות ההמוניות"
– אלפי אנשים מכל העולם הצטרפו לקמפיין העולמי "ויהי אור" לציון ליל הבדולח
החוקרים, בניצוחה של רותם ברודאי-דביר מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון, זיהו שפעילות מוחית שנוצרת באופן ספונטני מעוררת את הופעתן של מחשבות יצירתיות. החוקרים סבורים שמדובר במנגנון אוניברסלי העומד בבסיס אחת הסגולות החשובות של המוח האנושי – יצירתיות.
כבר לפני למעלה מעשרים שנה בחנו במכון את התופעה המסתורית של מה שנקרא "גלי מנוחה ספונטניים" – תנודות איטיות של פעילות מוחית, שמתחוללות מתחת לסף התודעה, להבדיל מההתפרצויות הקצרות והמהירות שמאפיינות את התהליכים המודעים במוח. יש שהמשילו תנודות איטיות אלה למעין שומר מסך שמופיע כאשר המחשב לא נמצא בשימוש. גלי המנוחה נעים בין הרשתות העצביות השונות בקליפת המוח, ויוצרים תבניות מורכבות חוזרות וסימטריות. למרות שזו אחת התופעות הנחקרות ביותר במוח האדם, השאלה כיצד הם נוצרים, ובעיקר מהו תפקידם, נותרה בגדר תעלומה.
פרופ' רפי מלאך, שעומד בראש המעבדה, מוצאים בגלי המנוחה "רעש" ביולוגי מאורגן. כמו מחיאות כפיים בסוף הצגת תיאטרון הנשמעות תחילה כרעש אקראי, אבל בהמשך מסתנכרנות לכדי מחיאות קצובות. בדומה לכך, גם הרעש של תאי העצב הבודדים מסתנכרן הודות לרשתות התקשורת המחברות בין תאי העצב במוח, והתוצאה היא הופעת גלי המנוחה.
מה הקשר בין הרעש המאורגן ליכולת היצירתית האנושית? כדי לבחון את העניין ערך צוות המחקר סדרת ניסויים שבהם הוטלו על נבדקים מטלות שונות. המשימות בחנו התנהגות חופשית ותהליכים יצירתיים – למשל, מציאת שימושים חדשים לחפצים מוכרים – בזמן שמוחם נסרק במכשיר אם-אר-איי תפקודי (fMRI). בכל המטלות שנבדקו ראו החוקרים כי את הדיווח על הרעיון היצירתי הקדימה פעילות חשמלית איטית הדומה באופייה לגלי המנוחה הספונטניים. במטלות הביקורת, שבהן לא נדרשו הנבדקים לחשיבה יצירתית, פעלו אותם אזורים בקליפת המוח, אבל ללא הופעתם של גלים איטיים מקדימים.
"לכל אדם מאפיינים מעט שונים של גלי המנוחה", אמרה ברודאי-דביר בהודעה לעיתונות. "לפני ביצוע המטלות, אפיינו את הגלים האלה אצל כל נבדק, ובהמשך הראינו מתאם מאוד גבוה ומשמעותי בין הגלים האיטיים שהקדימו את ההתנהגות היצירתית ובין אופי גלי המנוחה הספונטניים של כל נבדק ונבדק".
החוקרים מסבירים שהלמידה והכישרון שלנו מעצבים את הרשתות העצביות באופן שמאפשר לגלים הספונטניים להפיק מהן רעיונות יצירתיים – כל אחד בתחום כישרונו והתמחותו ובהתאם לרמת העניין שלו: "הרעש העצבי המאורגן מאפשר לאדם היצירתי לקחת חומר שלמד, 'לנער' אותו בצורה לא שגרתית – ובכך להמציא רעיונות מקוריים וחדשים".
"לא צריך להרבות במלים עד כמה היצירתיות היא מהתופעות ההתנהגותיות המשמעותיות ביותר בתרבות האנושית", חתם פרופ' מלאך. "זהו המנוע לכל הקִדמה האנושית – בתרבות, במדע ובטכנולוגיה. להבנת המנגנון העצבי שבבסיס היצירתיות תהיה משמעות רבה בזיהוי, ואולי אף בהעשרה, של תהליכים יצירתיים במוח האדם".
